כתיבת ספר ביוגרפי - תחקירים ומאפייניהם 

תחקירים הם חלק בלתי נפרד מכתיבת ספר ביוגראפי, למעשה הם מהווים שלב מאוד חשוב בהכנת החומר אותו הופך הכותב לספר. המקום בו הם מתבצעים יכול להיות מכריע לאיכות התחקיר ,אך לא בהכרח על כך יקום או ייפול דבר. עדיף שהמקום בו יערך התחקיר יהיה הנוח ביותר עבור המתוחקר, מקום בו הוא מרגיש נוח לספר את כל אשר על ליבו, מקום בו סגור-ליבו נפתח. לעיתים צוות "כותב טוב" נתקל במצב שכביכול נתפס כאבסורד כאשר המתוחקר מעדיף להיפגש במקום בו תישמר האינטימיות שלו. הרי את דבריו הוא לא מספר לנו, לכותבי הספר הביוגרפי, כי אם לספר שייכתב בהתבסס על דבריו. מצד שני אפשר להבין בקשה שכזאת כי לא כל שנאמר אכן הופך מיד לספר ולעיתים דברים אישיים מסוננים לאחר מכן החוצה, דבר שלא ניתן לומר על המאזין האקראי שנמצא במקרה או שלא במקרה סמוך למקום בו נערכת שיחת התחקיר. מרכיב חשוב נוסף במיקום התחקיר קשור לטייפ הקטן שמקליט את שיחות התחקיר. אם אתה כותב טוב שמעדיף להקליט את השיחות כדי שפרטי-פרטים לא ילכו לאיבוד, כפי שקורה לעיתים בהאזנה בלבד, עדיף שהמקום יהיה שקט ככל הניתן, כדי שההקלטה לא תהפוך לקקופוניה.

על בסיס כל הנאמר כאן, בדרך כלל תחקירים מבוצעים בפועל בביתו של המספר המתוחקר, במיוחד כשמדובר בתחקור אנשים מבוגרים, כפי שקורה פעמים רבות בספרי ביוגראפיה, אך עדיין נותרת שאלה אחת פתוחה: האם לבצע את התחקיר בנוכחות בני משפחה נוספים או חברים? לגמרי תלוי במי מדובר. בדיוק כמו במקרה של "דוגמת האבסורד" שמופיעה לעיל כאשר מתוחקר לא רוצה שישמעו אותו למרות שדבריו מוקלטים ועולים על הכתב, כך לעיתים בתוך המשפחה יש תופעה ידועה בפסיכולוגיה חברתית המכונה "רציה חברתית" ובה עונה המתוחקר בהתאם למה שנדמה לו שבני משפחתו היו רוצים לשמוע, במקרים גרועים יותר הוא נמנע לספר פרטים חשובים רק כי נדמה לו שהאנשים סביבו לא יאהבו לשמוע את זה. נכון, אם המשפחה לא אוהבת לשמוע את זה, הגיוני שגם לא ירצו שהפרטים הללו יופיעו בספר, אך אין זה חוק החקוק בסלע. פעמים רבות פרטים מסוימים יכולים להפוך ספר לטוב יותר כשכותבים אותם בעדינות. כוונתנו לפרטים שמעשירים את הספר, את הדיון בתוכו ויוצרים מסמך משפחתי עשיר יותר. חבל לאבד את ההזדמנות לעשות זאת רק בגלל חשש של "מה יאמרו הסובבים אותי". יתרון נוסף בתחקיר "אחד על אחד" הוא בריכוז מוחלט של המתחקר בסיפורו של אותו מתוחקר. חיסרון? לפעמים שיחה מרובת משתתפים מציפה יותר פרטים פר-סיפור, במיוחד כשהמספר לוקה בזיכרונו. אין שחור ולבן בעולם התחקירים, כל מקרה לגופו, העיקר ש"גופו" ידע לספר בפתיחות את שנדרש לספר. אם אתה כותב ומתחקר סיפור, היה קשוב למשתתפים בשלב התחקיר, בדוק גם את עצמך ואת העדפותיך והפוך את כל המשתנים הללו לתוצאה שתניב את המקסימום משלב התחקיר.